Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בג"ץ 1785/17 מיכל הרמתי נגד הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט פסק דין מיום 25.07.2018
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  
  בג"ץ  1785/17
     
 
 
לפני:   כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
  כבוד השופט ע' פוגלמן
  כבוד השופט ד' מינץ
 
 
העותרים: 1. מיכל הרמתי
  2. סהר ורדי
  3. איה גבריאל
  4. אור בן דודו
  5. עו"ד איתי מק
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט
  2. ענף כלכלה ומכירה בזרוע היבשה בצה"ל
  3. צה"ל
  4. משרד הביטחון
  5. סיב"ט - אגף הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
 
                                          
תאריך הישיבה: י"ב בחשון התשע"ח       (01.11.2017)
 
 
בשם העותרים: עו"ד איתי מק
 
 
בשם המשיבים: עו"ד אבינעם סגל-אלעד
 
 
 
פסק-דין
 
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
 
1.        לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה העותרים ביקשו כי נורה למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא ימנע צה"ל מלמכור ולהעניק אימונים "בהזמנה" לכוחות ביטחון זרים, ומדוע לא יבטלו אימונים אלה שנמכרו וטרם מומשו.
 
           בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים המורה למשיבים להקפיא אימונים אלה שנמכרו וטרם מומשו. בקשה זו נדחתה על-ידי חברתי, השופטת ע' ברון בתאריך 23.02.2017.
 
           להלן יובאו בקצרה הנתונים הנדרשים לצורך הכרעה במכלול.
 
רקע עובדתי
 
2.        צה"ל מקיים שיתופי פעולה עם צבאות זרים, לרבות אימונים משותפים והכשרות, וזאת בתיאום עם משרד הביטחון. בצה"ל ובמשרד הביטחון נקבעות תוכניות עבודה שנתיות מתואמות, במסגרתן נקבעים יעדים בתחום קשרי-החוץ הצבאי-ביטחוני.
 
3.        ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה בצה"ל עוסק בתיאום אימוני הצבאות הזרים בזרוע היבשה. הענף פועל ליצירת קשרים עם צבאות זרים לצורך קידום וחיזוק שיתופי פעולה צבאיים.
 
 
4.        שיתופי הפעולה הצבאיים הבין-לאומיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו להשיג, לטענת המשיבים, בין היתר, תמיכה בבניין הכוח של צה"ל, בכשירותו ובמוכנותו לביצוע משימותיו בשגרה ובחירום וחיזוק העומק האסטרטגי של ישראל והמענה המשותף הבין-לאומי והאזורי נוכח האתגרים ליציבות באזור.
 
5.        מטבע הדברים, אימונים והכשרות צבאיים, כגון אלו שהם נושאי העתירה, כרוכים בהוצאות כספיות. תמחור העלויות לצבאות זרים נעשה על-ידי משרד הביטחון, בהתבסס על מידע בדבר העלויות שנמסר על-ידי הגורמים הצבאיים הרלבנטיים, ובהתאם לכללי התמחור המקובלים במשרד הביטחון.
 
6.        ביוני 2008 פורסמה באתר האינטרנט של זרוע היבשה בצה"ל כתבה, אשר כללה אמירות מהן ניתן ללמוד, לכאורה, כי אחת ממטרות שיתופי הפעולה הצבאיים אותם מקיים צה"ל היא כלכלית – מקסום הכנסות לזרוע היבשה (ראו: נ/1 לעתירה).
 
7.        שנים לאחר פרסום המידע הנ"ל – בא-כוח העותרים הגיש בתאריך 11.09.2016 למדור זכויות האדם ופניות ציבור בדובר צה"ל בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח 1998 (להלן: בקשת המידע) ביחס לפעילות ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה.
 
8.        בהחלטה מתאריך 19.12.2016 בבקשת המידע, אשר ניתנה על-ידי תא חוק חופש המידע בענף קשרי ציבור בדובר צה"ל, נמסר לבא-כוח העותרים כי: "פעילות ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה (אשר נקרא בעבר "ענף אימוני חו"ל"), העוסק בתיאום ואינטגרציה של אימוני כוחות זרים בזרוע היבשה אל מול הגופים השונים בצה"ל, אינה מוסדרת בפקודה או בנוהל" (ראו: נ/2ב לעתירה).
 
9.        לאחר קבלת התשובה הנזכרת בפיסקה 8 שלעיל – בא-כוח העותרים שלח דרישה למשיב 1 כי יורה בתוך 30 ימים על הפסקת מכירת האימונים "בהזמנה", וכי יקפיא את פעילות הענף עד להחלטה ביחס לדרישתו האמורה. בתאריך 05.01.2017 התקבל מכתב מלשכת המשיב 1, בו נמסר כי הפניה נמצאת בבדיקה, אך לא צוין כי פעילות הענף תוקפא, ועד מועד הגשת העתירה טרם נתקבל מענה לגופו של עניין בנושא זה ממשיב 1.
 
10.      בעקבות האירועים הנ"ל הוגשה בתאריך 23.02.2017 העתירה שלפנינו, ובתאריך 22.10.2017 המשיבים הגישו לה את התגובה המקדמית מטעמם.
 
טענות הצדדים
 
11.      במסגרת עתירתם העותרים טוענים מספר טענות עיקריות:
 
ראשית, נטען כי המשיבים פועלים בהיעדר סמכות חוקית, שכן מכירת האימונים חורגת מהוראות חוק-יסוד: הצבא, מהוראות פקודת ההקמה של צה"ל, מתפקידי צה"ל, כפי שהם מוגדרים במסמך "רוח צה"ל", ואין היא מעוגנת בפקודה, או בנוהל פנימי של צה"ל.
 
שנית, העותרים גורסים כי פעילות המשיבים מהווה מעקף לעקרונות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, תשס"ז-2007 (להלן – חוק הפיקוח). אמנם סעיף 47(א) לחוק הפיקוח קובע כי הוראותיו לא יחולו על המדינה, אך לטענת העותרים אין הדבר אומר כי המשיבים יכולים לבנות מסלול העוקף את עקרונות חוק הפיקוח ואת סמכויות משרד החוץ.
 
שלישית, לטענת העותרים, מכירת אימונים "בהזמנה" הינה סוגיה עקרונית, אשר צריכה להיות מוסדרת בחקיקה ראשית.
 
רביעית, העותרים טוענים כי שימוש המשיבים בצה"ל ובחייליו כדי לאמן צבאות זרים לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
 
12.      המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל היותה עתירה כללית, המבוססת כל-כולה על פרסום ישן משנת 2008, והסעד המבוקש בה הוא מסוג הסעדים שבית המשפט, ככלל, יימנע מליתן אותם בשל כלליותם.
 
 
13.      המשיבים טוענים בנוסף כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט. האימונים אותם מבצע צה"ל בשיתוף עם צבאות זרים נועדו, בין היתר, לשרת תכליות ביטחוניות ולאומיות, להעמיק את שיתוף הפעולה הצבאי, לקדם את קשריה האסטרטגיים של מדינת ישראל עם מדינות זרות ולשפר את היכולות הצבאיות של צה"ל. יתר על כן – בניגוד לנטען על-ידי העותרים, הפעילות של צה"ל עם צבאות זרים איננה נעשית למטרות רווח.
 
דיון והכרעה
 
14.      לאחר עיון בעתירה, בחומרים שצורפו לה ובתגובות הצדדים וכן שמיעה של באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו – הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחבריי שנעשה.
 
           אביא להלן את הנימוקים למסקנתי זו.
 
15.      אתייחס תחילה לשאלת כלליות העתירה. מבחן הסף של כלליות עתירה קובע כי בית המשפט יימנע בדרך כלל מביקורת שיפוטית על מדיניות כללית, ויתמקד בהכרעה בסכסוכים בהקשר של מערכת עובדתית קונקרטית. הטעם לכך מונח בזיקה ההכרחית בין ההחלטה השיפוטית לבין התשתית העובדתית (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 405-400 (2017)). בפסיקה נקבע כי בית המשפט לא ייענה לרוב לבקשת סעד כללי, הנוגע למדיניות ראויה בסוג של מקרים שעובדותיהם אינן ידועות וברורות (ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403 (1994)).
 
בנסיבות העניין שלפנינו, על אף שאכן יש היבט כללי בטענות העותרים, אינני סבור כי נכון יהיה לדחות את העתירה בשל טעם זה בלבד. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהעתירה מעלה שאלה משפטית מהותית, אשר טעונה הכרעה, והתשתית העובדתית הקיימת מספקת לשם הכרעה זו. על כן החלטתי לדון בטענות לגופן.
 
16.      כאמור, טענתם הראשונה של העותרים היא כי המשיבים פועלים בהיעדר סמכות חוקית, משום שלא קיימים חיקוק, או פקודה המתירים לצה"ל למכור אימונים לצבאות זרים. העותרים מייסדים את גישתם על הטענה כי פקודת צבא-הגנה לישראל, 1948, חוק-יסוד: הצבא ומסמך "רוח צה"ל" – לא מעגנים בדין סמכות שניתנת לצה"ל למכור אימונים.
 
           לא מצאתי ביסוס לטענה זו. לשיטתי, קיימים שני מקורות נורמטיביים, אשר מכוחם ניתן ללמוד כי יש לצה"ל סמכות למכור אימונים צבאיים לצבאות זרים: סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא וסעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 (להלן: פקודת סדרי השלטון והמשפט). נעמוד עליהם כעת, לפי סדרם. 
 
17.      סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא קובע כי צה"ל הוא צבאה של המדינה. הוראה חוקתית זו נסמכת על היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ותיבה זו, המורכבת משני הנתונים החוקתיים הללו, משליכה על ייעודו של צה"ל, הן "כלפי פנים" (חיילי צה"ל, האזרחים שעובדים בו ואלה שסרים למשמעתו) והן "כלפי חוץ" (בין היתר: מדינות אויב וגורמים עוינים, מדינות אחרות בקהילה הבין-לאומית והעם היהודי בתפוצות). קריאת סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא, בשים לב לקביעה שישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית, מובילה איפוא לתובנה כי יש מקום להרחבת מטרות הצבא מעבר לתחום הגנת המדינה במובן הצר. בין היתר מטרות אלה כוללות גם נטילת חלק בפעולות בין-לאומיות התורמות למדינה (ראו: חנן מלצר "צה"ל כצבאה של מדינה יהודית ודמוקרטית" משפט ואדם – משפט ועסקים יד 347 (2012) (להלן: מלצר)).
 
18.      סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט מתיר לממשלה לעשות שימוש בצה"ל כדי לבצע פעולות הדרושות להגנת המדינה ולהשגת יעדיה הביטחוניים-לאומיים (לעניין סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט והתיקון שהוכנס בו עיינו: בג"ץ 7455/05 הפורום המשפטי למען א"י, "קבוצת המשפטנים תשס"ה" נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 905, 913 (2005); גיא ישראל זיידמן "צבא והפרטה" משפט ועסקים יז 15, 171 (2014) (להלן: זיידמן); מלצר, בעמ' 364-357).
 
           לפיכך, השאלה המונחת בפנינו היא שאלה פרשנית – האם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים משרתת תכליות ביטחוניות-לאומיות? לטעמי התשובה על כך חיובית, ופירוט יבוא מיד בסמוך.
 
19.      מכירת אימונים לצבאות זרים היא אחת מהדרכים בהן מתבטאים שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם מדינות אחרות. מכירת האימונים הנ"ל נועדה להשיג מספר יעדים ביטחוניים-לאומיים, אשר חלק מהם אפרט להלן:
 
ראשית, שיתופי הפעולה הצבאיים מסייעים לצה"ל בשימור והרחבה של חופש הפעולה המבצעי בשגרה ובחירום. מכירת האימונים על-ידי צה"ל מאפשרת לרקום יחסי הדדיות, שבגדרם צה"ל שולח כוחות משלו למדינות זרות לצורך הכשרה ולימוד, באופן שמגביר גם את המוכנות המבצעית שלו. המשמעות היא ששיתופי הפעולה הנ"ל נותנים הזדמנות להחלפת ידע מקצועי וקיום תרגולות מבצעיות, אשר תורמים מצידם להתמקצעות של כלל הצדדים שלוקחים חלק בהם, וביניהם צה"ל. זאת ועוד: ניתן לשער כי אלמלא מכירות האימונים לצבאות זרים על-ידי צה"ל, היכולת שלו לקחת חלק באימונים והכשרות צבאיים במדינות אחרות בעולם היתה מצטמצמת.
 
שנית, שיתופי פעולה צבאיים הם חלק בלתי נפרד ממארג היחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל. הם תורמים לחיזוק הקשר בין ישראל לבין מדינות שונות, מאפשרים קיום פעולות המשרתות מטרות משותפות ובונים אמון בין המדינות. מעבר לכך – שיתופי הפעולה הנ"ל מהווים פלטפורמה להגברת הממשקים של צה"ל עם ארגונים בין-לאומיים שונים.
 
שלישית, שיתופי הפעולה הנ"ל מאפשרים לישראל לקדם את עמדותיה מול מדינות אחרות ביחס לסוגיות אסטרטגיות, ביטחוניות וצבאיות.
 
20.      יש הסבורים כי אין לפרש את סמכויות הצבא באופן רחב, וכי סמכויות צה"ל צריכות להיות שמורות ליעדים ביטחוניים צרים גרידא. לדעת המלומדים הפרופ' מרדכי קרמניצר ואריאל בנדור, בין היתר, שם הצבא: צבא-הגנה-לישראל וטעמים נוספים – מרמזים על צמצום תפקידיו של צה"ל: שמירה על ביטחון המדינה במובן מצומצם (ראו: מרדכי קרמניצר ואריאל בנדור חוק-יסוד: הצבא 38-37 (פירוש לחוקי-היסוד, יצחק זמיר עורך, 2000) והשוו: אייל נון "המגבלות החוקתיות על הצבא בישראל: הצעה לניסוח מחדש של חוק יסוד: הצבא" משפט וצבא 16 161 (תשס"ב-תשס"ג)).
 
גישתי שונה. לטעמי, יש להעדיף את הפרשנות הרחבה לתפקידו של צה"ל ולמטרות אותן נועד לשרת, כך שיכללו, בין השאר, גם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים. כאמור לעיל, מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים הינה פעולה שמקדמת אינטרסים המשרתים את טובת המדינה, ומשכך, לפי הקריאה החוקתית המורחבת של סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא – פעולה מעין זו נעשית בסמכות (ראו: מלצר, בעמ' 354-352).
 
21.      לסיכום סוגיה זו – חוק יסוד: הצבא ופקודת סדרי השלטון והמשפט מסמיכים את צה"ל לבצע, בין היתר, כל פעולה הנדרשת לשירות תכליות ביטחוניות ולאומיות, ובגדר מסגרת זו יכולות להיכלל גם מכירות של אימונים לצבאות זרים, לשם קיום שיתוף פעולה עם צבאות זרים. מכאן שנשמט הבסיס לטענת חוסר הסמכות באשר להסדרת שיתופי פעולה כאלה (עיינו גם: סעיף 6 לפקודת צבא-הגנה לישראל, 1948). זה המקום להעיר באשר למסמך "רוח צה"ל" – כי המסמך אמנם איננו מתייחס למטרות שאינן ביטחוניות באופן מובהק, אך הוא איננו בעל מעמד נורמטיבי מחייב ואיננו מכוון לטפל בנושאים כמו אלה שלפנינו (עיינו: ע/74/09 (ערעורים צה"ל) תמיר נ' התובע הצבאי הראשי (10.11.2009); מלצר, בעמ' 359)).
 
22.      בשולי הדברים הנ"ל אציין עוד כי בשאלה זו של מכירת אימונים לצבאות זרים, ניתן ללמוד גם מהנהוג בבריטניה, שם ככלל השימוש בכוח הצבאי נתון תחת הפררוגטיבה של הרשות המבצעת ("The Crown"), ולא דורש אישור מקדים של הפרלמנט. יתרה מכך, אין ביכולתם של בתי המשפט באנגליה לבקר את החלטות הרשות המבצעת בנוגע לשימוש בכוח הצבאי (ראו: Wolfgang Wagner, Geneva Center for the Democratic control of Armed Forces (DCAF), Occasional Paper No. 12 – Parliamentary Control of Military Missions: Accounting for Pluralism 54 (2006)).
 
           הנה כי כן, מדיניות מכירת האימונים בישראל – לצבאות זרים, אף בהיעדר הסמכה חוקית מפורשת לכך – איננה חריגה, אף בראי של המשפט האנגלי.
 
23.      למעלה מן הצורך, אוסיף כי בפסיקתנו נקבע שהמחוקק איננו מסוגל להסדיר בחוק את כל מגזרי הפעילות האפשריים, ולקבוע בכל תחום את הסמכויות הנדרשות לצורך זה, ולפיכך ניתן להיעזר לשם כך – במידת הצורך – בסמכות השיורית של הממשלה (ראו: סעיף 32 לחוק-יסוד: הממשלה). וכך נפסק בפרשה, שהיתה לה קירבה מסוימת לענייננו:
 
"הסמכויות המוקנות לממשלה רחבות יותר מאלו המפורטות בחיקוק זה או אחר. אין אפשרות לכסות את כל תחומי הפעולה האפשריים של הרשות המבצעת על-ידי הוראה חקוקה." (בג"ץ 5128/94 פדרמן נ' שר המשטרה, משה שחל, פ"ד מח(5) 647, 651 (1995)) (להלן: עניין פדרמן)).
 
כך גם בענייננו – לשיטתי, מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים היא פעולה, אשר נובעת באופן טבעי מהסמכות, אשר מוקנית לצה"ל כצבאה של המדינה, שנתון למרות הממשלה (סעיף 2(א) לחוק-יסוד: הצבא). דוגמאות נוספות ליעדים שאינם ביטחוניים מובהקים (במובן הצר), אותם משרת, בין היתר, צה"ל הן: פעולות חילוץ הומניטריות בישראל ומחוץ לגבולות המדינה, חינוך טרום צבאי לבני נוער (להרחבה ראו: זיידמן, בעמ' 179, 184-180), ואפילו גיור (להרחבה עיינו: מלצר, שם בעמ' 364-362). זהו אף הבסיס ל"שירות מוכר", כמשמעו בסעיף 26א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986.
 
24.      זאת ועוד – אחרת. הנשיא מ' שמגר דן בעניין פדרמן בסוגיית יחסי החוץ של המדינה. על פי גישתו, הממשלה, במסגרת סמכותה הכללית והשיורית, מקיימת קשרים עם מדינות שונות, מארחת ראשי מדינות, מקיימת עמם דו-שיח ומסייעת למדינות אחרות, כשעולה הצורך בכך. פעולות מסוג זה, במישור הבינלאומי, רלבנטיות גם לענייננו. הנשיא מ' שמגר קבע שם כי לממשלה מוקנית הסמכות לבצע פעילות שכזו אף בהיעדר הסמכה מפורשת לכך בחוק, מכוח סמכותה הטבועה וסמכותה השיורית. הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שבו יש כאמור מקור נורמטיבי המסמיך את צה"ל להגן על תכליות ביטחוניות ולאומיות ולהגשים אותן. יתר על כן, לדברי הנשיא מ' שמגר:
 
"יחסי החוץ הם תחום נרחב ורב פנים. הוא כולל לא רק קיום יחסים פורמאליים עם מדינות אחרות, אלא גם דו-שיח, סיוע הדדי, ייעוץ והתייעצות. סיוע לובש צורות מצורות שונות: סיוע כספי כפי שמדינת ישראל נהנית ממנו, למשל, כבר שנים רבות, וסיוע מקצועי לגווניו." (עניין פדרמן, בעמ' 654).
 
הגדרה רחבה זו של יחסי חוץ יפה גם לפה. כפי שציינתי לעיל, קיים קושי בהגדרה מראש של תפקידי צה"ל בכלל, ושל תפקידיו ביחס לשמירת האינטרסים הלאומיים של המדינה בפרט. שיתופי הפעולה הצבאיים הבין-לאומיים מקנים למדינה הזדמנות לקדם אינטרסים ישראליים ביחס לסוגיות אסטרטגיות, ביטחוניות וצבאיות שונות. כך מועצמת גם הלגיטימציה של צה"ל בעת פעילותו בשגרה ובחירום, ומרחב פעולתו גדל. מכירת אימונים לצבאות זרים מהווה חלק מהותי משיתופי הפעולה המותרים הנ"ל.
 
הנה כי כן, דין טענתם הראשונה של העותרים – להידחות.
 
25.      טענתם השנייה של העותרים היא כי פעילות המשיבים עוקפת את עקרונות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, תשס"ז-2007. גם טענה זו אין בידי לקבל, וזאת משום שסעיף 47(א) לחוק הפיקוח קובע כי הוא אינו חל על המדינה. מעבר לכך, שיתופי הפעולה הצבאיים נקבעים ככלל על בסיס תוכנית עבודה מסודרת של צה"ל. תוכנית זו מבוססת, בין היתר, על הערכת מצב אסטרטגית, בתיאום עם משרד הביטחון, ומוצגת לדרג המדיני. זאת ועוד, שיתופי הפעולה מתבצעים כאשר יש אינטרס ביטחוני-צבאי לקיימם. רמיזת העותרים לפיה שיתוף הפעולה של צה"ל עם הצבאות הזרים מוביל לביצוע פשעי מלחמה – אין בה ממש, במיוחד לאור העובדה שלא הוצגו כל נתונים לביסוסה. מדובר, אם כן, בתהליך מסודר ומקצועי, ועל כן יש לדחות את הטענה שהדבר מהווה מעקף של עקרונות חוק הפיקוח.
 
26.      גם הטענה השלישית של העותרים, לפיה שיתופי הפעולה הצבאיים מצריכים הסדר בחקיקה ראשית – דינה להידחות בנסיבות. העותרים מבססים טענתם זו על ההנחה כי שיתופי הפעולה נעשים למטרות רווח, וכי צה"ל פועל כגוף עסקי.
 
בנקודה זו מקובלת עליי עמדת המשיבים, לפיה שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו לשרת תכליות ביטחוניות ולאומיות, ולא נערכים למטרת רווח. ענף כלכלה ומכירות בזרוע היבשה מתאם את אימוני הצבאות הזרים, ואת ההוצאות הכספיות הנלוות להם, יחד עם משרד הביטחון ובאישורו. תמחור העלויות לצבאות זרים נעשה על-ידי משרד הביטחון, כאשר המטרה היא כיסוי עלויות. למען שלמות התמונה, אציין כי נמסר לנו שאגף התכנון במטכ"ל בצה"ל מקיים עבודת מטה לעיגון העקרונות בתחום ההדרכות הצבאיות, לרבות אימונים בהשתתפות כוחות של צבאות זרים מחו"ל. תוצר עבודת המטה יהיה מתווה, שיפרט, בין היתר, את תהליך גיבוש תוכנית העבודה השנתית ביחס לאירועים אלה, את תהליך אישורם ואופן הוצאתם אל הפועל, את אופן כיסוי העלויות ואת כללי ההתנהגות וביטחון המידע שיחולו בעת מימוש פעילויות אלו.
 
משנקבע כי שיתופי הפעולה המדוברים אינם נערכים למטרות רווח, אלא למטרות ביטחוניות-לאומיות, נשמט איפוא הבסיס מטענה זו של העותרים.
 
27.      טענתם הרביעית של העותרים היא כי יש חוסר סבירות קיצוני במכירת אימונים על-ידי צה"ל לצבאות זרים. יש לדחות אף טענה זו. משקבענו כי שיתופי הפעולה הצבאיים נועדו לשרת תכליות ביטחוניות-לאומיות לגיטימיות, הרי שלא ניתן לומר כי אלה לוקים בחוסר סבירות. שמירת האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל היא לפיכך פעולה סבירה וראויה בנסיבות.
 
28.      על אף דחיית טענות העותרים, כמובהר לעיל – עלי להעיר לבסוף כי יש להצר על הפרסום משנת 2008, אשר הופיע באתר האינטרנט של זרוע היבשה בצה"ל, ממנו ניתן היה ללמוד שצה"ל מקיים שיתופי פעולה צבאיים במטרה להשיא רווח כלכלי. המשיבה ציינה בנקודה זו כי הנאמר בכתבה שהופיעה בפרסום – היה מוטעה, ואין הוא משקף את הדברים כהווייתם. למותר לציין כי על פרסומים שיוצאים תחת ידי צה"ל להיות מדויקים – עובדתית ומשפטית כאחד ועל פיקוד צה"ל האחריות לפקח על פרסומים אלה. הצהרה בדיעבד לפיה האמור בכתבה איננו משקף את העמדה הרשמית של צה"ל – מעוררת לפיכך קושי. עם זאת, יש לציין כי נמסר לנו שהכתבה הוסרה בינתיים מאתר האינטרנט של זרוע היבשה, והנני תקווה שהלקחים מהפרסום המוטעה – נלמדו.
 
29.      נוכח כל האמור לעיל – אציע לחבריי כי נדחה את העתירה, ללא צו להוצאות.
 
 
 
 
 
השופט ד' מינץ:
 
           אני מסכים.
 
 
  המשנה לנשיאה
 
 
 
  ש ו פ ט
 
השופט ע' פוגלמן:
 
           אני מסכים למסקנת חברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, שלפיה דינה של העתירה להידחות.
 
           טענת העותרים בדבר היעדר סמכות מבוססת על ההנחה שצה"ל "מוכר" אימונים למטרות עסקיות. כפי שמיטיב חברי להבהיר, שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו לשרת יעדים ביטחוניים-לאומיים ולא נערכים למטרות רווח. משכך, ממילא נשמט הבסיס העומד ביסוד העתירה, ודי באמור אף כדי להביא לדחיית טענותיהם הנוספות של העותרים.
 
           מצטרף אני גם לקביעתו של חברי, שלפיה פעילות המשיבים אינה עוקפת את עקרונות חוק הפיקוח על יצוא בטחוני, התשס"ז-2007, על טעמיה.
 
 
 
 
  ש ו פ ט
 
 
 
 
           הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר.
          
           ניתן היום, ‏י"ג באב התשע"ח (‏25.07.2018).
 
 
 
המשנה לנשיאה        ש ו פ ט   ש ו פ ט
   
 
+ שלח משוב