Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> באילו מקרים יכריז בית משפט על הסכם גירושין כפיקטיבי
 
באילו מקרים יכריז בית משפט על הסכם גירושין כפיקטיבי?

סוגיה זו נדונה לאחרונה בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה (כב' השופטת שפרה גליק) מיום 27.4.14 שנדונה במסגרת  תמ"ש 1053704-12 ר.ק נגד ד.ב ואח' .

רקע עובדתי

התובע הגיש תביעה לביטול הסכם הגירושין שנחתם בין אחותו לבעלה בטענה כי מדובר בהסכם פיקטיבי. התובע הינו אח של הנתבעת וגיסו לשעבר של הנתבע.


טענות התובע

התובע הלווה כספים לנתבע ועל כן טען כי כל מטרתו של הסכם הגירושין הינה הברחת רכושו של גיסו מפניו כנושה שלו.
התובע טען כי הבקשה לאישור הסכם הגירושין נחתמה והוגשה לבית משפט בעקבות הליכי הוצאה לפועל שנקט התובע נגד הנתבע.
כמו כן,
טען התובע כי הנתבעים למעשה עדיין נשואים ומתגוררים יחד בדירתם המשותפת.

עיקר טענות הנתבעת

הנתבעת טענה כי הסכם הגירושין אינו פיקטיבי,  כי כלל לא ידעה כי אחיה הלווה כספים לבעלה.לטענתה התובע ניצל את מצוקתו וחולשתו של הנתבע להימורים וכי הוא מעוניין לעשות עושר ולא במשפט. הנתבעת טענה כי סבלה רבות מנושי הנתבע וחשבה כבר לפני שנים להתגרש ממנו.לדבריה הורי הנתבע תמכו בהם כל השנים והפצירו בה להישאר עם בנם.  אולם כעת אבי הנתבע נפטר ואמו חולה סיעודית.הנתבעת אף טענה כי יש לה בן זוג וכי התובע והנתבע מכירים אותו.


עיקר טענות הנתבע

הנתבע טען כי הסכם הגירושין אינו פיקטיבי.
הנתבע טען כי בזמנים הרלוונטים לתביעה היה שקוע באופן קשה בבעיית הההימורים והפסיד כספים רבים.לטענתו התובע ניצל את חולשתו והתמכרותו והציע לו מעת לעת הלוואות כספיות בריבית קצוצה ומופרזת במטרה להשקיט נושים שרדפו אחריו עקב הפסדיו בהימורים.הנתבע טען כי סיכם עם התובע כי בשום פנים ואופן לא יגלה את דבר ההלוואות שנתן לו לאשתו דאז, הנתבעת. הנתבע טען כי התובע לא עמד בסיכום וגילה לנתבעת ודבר זה היה בין הגורמים לגירושין.

הכרעת בית משפט

בית המשפט דחה את תביעת התובע וקבע כי בנסיבות העניין התובע לא הרים את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליו להוכחת טענותיו כי הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין הוא פיקטיבי, בטרם נדרש בית משפט לטענות התובע, תחילה נדרש הוא להשיב לשאלה בדבר מעמדו של התובע במסגרת ההליך והאם הוא רשאי כנושה לעורר את הטענה כי ההסכם פיקטיבי.
התובע טען כי הוא בן משפחה של הנתבעים ולכן הוא היה זכאי להגיש את התביעה וזאת מעבר להיותו נושה.
בסופו של יום קבע בית משפט כי לתובע יש מעמד להגיש את תביעתו מאחר והסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין אינו יוצר זכויות כלפי צד שלישי.
לגופו של עניין קבע בית משפט כי לא השתכנע כי ההסכם פיקטיבי.
נטל השכנוע להראות שההסכם פיקטיבי רובץ על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו" ואם יצליח להראות אותות מרמה ידו תהא על העליונה.
התשתית הראייתי שהניח התובע בתביעתו לא היתה מספקת להוכחת אותות המרמה.
במקרה שנדון בפניו הוכיחו הנתבעים כי בינם לבין עצמם אכן היה קרע משפחתי משמעותי ונוהלו ביניהם הליכים משפטיים לפני שהתגרשו.
לעניין זה התובע בעצמו הודה שהיה ידוע לו שלנתבעים היה משבר בזוגיות.
אין ללמוד מהועבדה כלשעצמה שהצדדים הגיעו להסכם גירושים בלא שהוגשה קודם בתביעה על כך שהסכם הגירושין פיקטיבי אלא נהפוך הוא שכן
מהתשתית הראייתי שהוצגה שוכנע בית משפט כי משבר הנישואין בין הנתבעים היה אמיתי ומתמשך.
בית משפט לא קיבל את טענת התובע כי הנתבעים מתגוררים יחד.

משכך, דחה בית המשפט את התביעה שהגיש במסגרת במסגרת תמ"ש 1053704-12 ר.ק נגד ד.ב ואח' וחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 20,000 ש"ח.

 
 
+ שלח משוב